top of page
Search

עשרת הדיברות היוגיות

Updated: Sep 30, 2023

לפני כמה חודשים, הוזמנתי דרך חברת הפקה להעביר סדנא שנקראת "מיינדפולס בחיי היומיום" לחברת הייטק במרכז הארץ. אני הבאתי איתי את הגונג וכמה ספרים והתיישבנו בחדר הישיבות שלהם.

מיד כשהשתיישבנו, חשתי בחוסר נוחות שהייתה בחדר, החבר'ס לא בדיוק הבינו מה זו הסדנא שהזמינו להם ולכן מיד התחלתי להסביר מה אנחנו הולכים לעשות כדי להרגיע את הרוחות.

(לעיתים, כשאנחנו מקבלים הכנה על מה הולך להגיע חוסר הוודאות מעט מתרכך וכך אפשר להיות פתוחים להקשבה).

אמנם, כאשר התחלתי להסביר על "מהי יוגה" הופתעתי מתגובה של אחת הנשים שישבה לידי. היא מיד התרעמה: "רגע רגע יוגה זו דת? האם זה מתנגש עם הדת היהודית?"

זו הייתה שאלה נפלאה.

מיד נזכרתי במשפט הפתיחה בספר של היוגה סוטרה בפירושה של אורית סן-גופטה: "יוגה אינה דת, אלא טכניקה להעצמת היכולות הרוחניות. היא אינה מתבססת על אמונה, אלא על התנסות, וכך היא יכולה להשתלב במערכות חברתיות רבות וללבוש את צבעי התרבויות והאמונות שאתן היא באה במגע, בלא שתהווה איום לגביהן".

נזכרתי, שיוגה אינה מכפיפה ומחוקקת חוקים, אלא, נותנת לנו נקודת מבט, הצעות לחיות אורח חיים בריא ומיטיב יותר. כל אחד עם עצמו, כל אחת עם עצמה.


אלו בעצם עשרת הדברות היוגיות, שמופיעות כמובן "ביוגה סוטרה" (התורה היוגית):

יאמה - סייגים חיצוניים - התנהגות מוסרית מול החברה.

ניאמה - סייגים פנימיים - משמעת אינדיבידואלית מול עצמי.



יאמה:

  • אהימסה - אי אלימות. מורכבת מ- "א" שפירושה "לא" ומהמילה "הימסה" שפירושה "אלימות. הכוונה לאי אלימות בכל דבר; במחשבה, בדיבור ובמעשים. מכלילה בתוכה גם חביבות, אדיבות והתחשבות מתוך התובנה שכולנו אחד ומתוך חיבור למהות האמיתית שלנו שהיא אהבה. אלימות נובעת מפחד, חולשה, בורות או חוסר מנוחה. חשוב לזכור להתנהג ב"אהימסה" מול עצמנו בעיקר, זה המקום בו אנו האלימים ביותר.

  • סאטיה - כנות. ההמלצה הנעלה ביותר. אמירת אמת מתוך היכולת להבחין בין עובדה לדעה, כאשר המחשבה, הדיבור והמעשה חופפים ומבטאים את האמת שלנו. חשוב שנזכור להפעיל שיקול דעת - אמירת אמת לא עדיפה על אהימסה ועם זאת אמירת שקר אינה עדיפה בכלל.

  • אסטיה - אי גניבה. התבוננות מתמדת על מה נחוץ לי באמת ומתוך ביטחון ואמונה שאין צורך לאחוז במה שכבר אינו רלוונטי או שאינו שלי.

  • ברהמצ'ריה - תנועה לכיוון מדויק. הפירוש המילוני של המילה הוא חיי פרישות ורווקות וריסון עצמי. כשהתודעה כולה זורמת לעבר האמת, האלוהי, הסחות דעת מאבדות מכוחן להסיט אותנו מהדרך. (תשוקות, רגעי עונג, המסת הכאב). מדברים על זה בעיקר במובנים של מיניות - פרישות, התנזרות.

  • אפריגרהה - הימנעות מחמדנות. משמעותה- "ללא ידיים"- לקחת רק מה שנחוץ לנו מבלי לנצל את המצב. מתוך חיבור לשפע ומידיעה שכולנו מקבלים בצורה מדויקת בדיוק את מה שאנחנו צריכים לקבל, את מה שעבדנו בשבילו.

ניאמה:

  • שאוצ'ה - טהרה, ניקוי הגוף, הלב וההכרה. בעוד הרגלים טובים כמו רחצה מטהרים את הגוף מבחוץ, האסאנה והפראנאמיה (תרגילי נשימה) מנקות אותו מבפנים. כמו כן, על ידי בחירה מודעת של התנסויות שיזינו אותנו ויסלקו רעלים וחסימות; למשל השאלה: אילו תכנים מזינים אותנו? אילו תוכניות טלויזיה? פודקסטים? ספרים אנחנו קוראים? בנוסף, בעזרת תזונה מיטיבה. לפי הספר "אור היוגה" של איינגר - ניקוי פנימי מביא אור, שמחה ויוצר נדיבות לב.

  • סנטושה - ענווה ושביעות רצון. אלו נובעים מתוך קבלה של הרגע בדיוק כמו שהוא, "מה שיש כבר בסדר". ללא שיפוט ומתוך ידיעה שבכל רגע אני עושה את הכי טוב שלי עם אמונה ו"ראש פתוח" למה שיבוא. את הסנטושה יש לטפח מכיוון שה"מיינד" יהיה בדרך כלל לא מרוצה, ירצה לשפר ולתקן. אדם מרוצה הוא אדם שלם. שביעות רצון ושלווה הן מצבי תודעה.

  • טאפאס - בעירה, אש פנימית. המילה נגזרת מהמילה "טאפ" שפירושה להתלקח, לבעור וללהוט. כאשר קיים כוח רצון חזק לאמת ולחופש יחד עם רצון לשנות דברים שלא מיטיבים אתנו. הרצון העז הזה יוצר חיכוך, שיוצר חום ואש, ששורפת את חוסר הטוהר ויוצרת בנו שינוי. הניאמה הזו כוללת בתוכה תשומת לב להרגלי האכילה, הנשימה והכושר הפיזי שלנו. היא מכוונת אותו לייצר פעולה.

  • סוואדהיאיה - לימוד עצמי, חקירה. "להתקרב לעצמך".המילה "סווה" - "עצמי", המילה "דיהאיה" - "לימוד/חינוך". החינוך משמעותו הוצאת הטוב שבאדם. כל למידה, כל מחשבה מתוך התבוננות הם סוודיהאיה. ניתן גם על ידי לימוד מהכתבים המקודשים, מנטרות או מדיטציה. (לא תמיד קל לשבת ולהגות בדברים מתוך עצמנו, כדאי יהיה לתרגל בתוך החיים עצמם. במצבים שגרתיים ויומיומיים). הכוונה היא לרכישת ידע ולא מידע! על העצמי האמיתי. "האדם המיישם את הסוואדהיאיה, קורא את ספר חייו, באותה עת שבה הוא כותב ועורך אותו" (אור היוגה").

  • אישוורה פראנידהאנה - התמסרות לדרך ולאלוהי. כשהאגו מבין שישנו כוח אינסופי בלתי מוגבל, שקיים בכל מקום, בכל הזמנים. אפשר לקרוא לו אהבה, טבע, אלוהים.. ולכן השליטה שלנו ברגע הזה הספציפי מוגבלת. עיקרון זה קשור בסמטושה- אני עושה את הכי טוב שלי וכל השאר נתון בכח עליון. קל יותר להתמסר בצורה הזו לקשיים ולקוצים שבדרך. ניתן לתרגל ולומר: "קשיים- אתם הגורו שלי" ואפילו לומר בלב לאדם שקשה איתו "*** אתה הגורו שלי".

יאמה ניאמה זהו דיאלוג פנימי אותו מנהל האדם עם עצמו מתוך התבוננות מתמדת. כזו שאינה שיפוטית אלא התבוננות אמיצה וכנה.

נאמר שמי ששולט בניאמה האחרונה (אישוורה), התמסרות לאלוהים, כבר מקיים באופן טבעי, בקלות ובפשטות את היאמה והניאמה.

התרגול הכי חשוב הוא להזכיר לעצמנו כל יום, את האלוהי, זה ששומר עלינו בחיים, זה שנותן לנו ילדים ואהבה, פריחות ושקיעות, בריאות ושמחה.

הרבה יותר קל לראות את האלוהי בעיניים של תינוק קטן או בנוף "עוצר נשימה" בטבע. אבל אולי החכמה הגדולה היא לדעת לראות את האלוהי בכל מקום ובכל דבר. בכוס קפה שנשפכה על חולצה לבנה, בפקק ארוך בכביש, בבן זוג שלא שוטף את הכלים, במחלה שהגיעה עכשיו בדיוק בזמן הכי לא מתאים.. והכי חשוב, לשים לב לא להגיע למצב שאנחנו עוברים ליד שדה של פרחים סגולים מדהימים ולא שמים לב אליו.


**סימוכין מתוך: אור היוגה / איינגר


10 views0 comments

コメント


bottom of page